החלטה בתיק עע"ם 9257/04

1.        זוהי בקשה למחיקת הערעור שבכותרת ללא צו להוצאות ולהורות על החזרת האגרה ששולמה בתיק. יצויין כבר עתה כי מקובל על כל הצדדים כי אין טעם בהמשך בירור הערעור ודינו להימחק, וכך אני מורה. כן תושב למבקשת האגרה ששולמה בניכוי האגרה הקבועה בפריט 8(א) לתוספת הראשונה לתקנות בתי משפט (אגרות), תשמ"ח - 1987. השאלה הדורשת הכרעה בפני היא על כן שאלת ההוצאות.

2.        לדברי המבקשת, היא הגישה את הערעור שבכותרת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ויחד עימו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשתה לעיכוב הביצוע נדחתה. משכך הם פני הדברים לא תהיה כל תועלת להמשיך ולשמוע את הערעור העוסק בנושא מכרז לתקופה קצובה וקצרה מאד. אשר על כן, יש להורות על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות תוך השבת האגרה. משיב מס' 1 אינו מתנגד לבקשה. משיבה מס' 2 מסכימה לבקשה למחיקת הערעור וזאת בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות משפט לרבות שכר טרחת עורך דין ומע"מ לטובתה. לדבריה, המבקשת פעלה בניגוד לסדרי הדין ולכללים המשפטיים הנהוגים, לרבות תקנות סדרי הדין. המבקשת לא מסרה למשיבה העתק מכתב הערעור, לא מסרה העתק מהבקשה לעיכוב הביצוע ולא מסרה העתק מבקשה זו. עוד מוסיפה המשיבה כי היא טענה מלכתחילה שהערעור הינו הליך סרק שאין לו כל הצדקה משפטית או עניינית. נגרמו לה הוצאות בסכום נכבד עקב הערעור. היא נאלצה לשכור את שירותי בא כוחה אשר הגיש בשמה ומטעמה תגובה מפורטת לבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה על ידי המבקשת. כמו כן, בהליכים שהתנהלו בפני בית המשפט קמא ולפנים משורת הדין, לא חויבה המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, דבר שככל הנראה "דרבן" את המבקשת להמשיך בניהול הליך סרק, תוך גרימת נזקים והוצאות למשיבה. על כן מתבקש בית המשפט להורות על חילוט העירבון שהופקד על ידי המבקשת.

3.        ביום 1.12.04 הגישה המבקשת בקשה להשיב לתגובתה של המשיבה מס' 2. לדברי המבקשת, הליך הערעור לא היה הליך סרק ויש לה טענות ממשיות וחזקות. כמו כן, היו וקיימות למבקשת טענות פרוצדוראליות וממשיות בגין עוות דין ועד היום לא נבחנו טענותיה בבית המשפט ואין הלכה ברורה בעניין. יתרה מזאת, משיבה מס' 2 לא הגישה כל תגובה לערעור ולכן לא יגרם לה כל נזק ממחיקת הערעור והחזר האגרה. לאור העובדה כי תקופת המכרז נשוא הערעור הנה קצרה ביותר, שנה אחת בלבד, וכי תקופת המכרז תסתיים לפני מתן פסק הדין בערעור, אין כל טעם בהמשך הדיון בערעור והדיון יישאר אקדמי ותיאורטי בלבד ולא תבוא ממנו על תועלת למי מהצדדים.

4.        לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים, בתשובה לתגובת המשיבה מס' 2 ובכתב הערעור, נחה דעתי  כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להדחות. אכן, החלטת כב' השופט עדיאל בבקשה לעיכוב הביצוע הביאה את המבקשת לדעה כי המשך הליכי הערעור אינם בני ממשות. הדבר אף עולה מן ההחלטה האמורה הנ"ל בה נקבע בפירוש כי עדיפה התוצאה של סיכול הערעור על פני סיכול פסק דינו של בית המשפט נשוא הערעור. מצב דברים זה, בו אלו הברירות שבפני היושב בדין, נובע מן המכרז המיוחד נשוא הסכסוך שעניינו שירותי הסעה בשנת הלימודים הנוכחית. עיכוב הביצוע משמעו היתה למעשה זכית המבקשת במכרז ואי העיכוב כמוה כהפסד במכרז. הבקשה לפסיקת הוצאות מוסבת הלכה למעשה על ההחלטה בבקשה לעיכוב הביצוע והעובדה כי המשיבה מס' 2 נזקקה להגיב לה והדבר כרוך היה בעלויות שונות. אולם, כב' השופט עדיאל לא מצא לנכון לפסוק הוצאות במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע הגם שהמשיבה מס' 2 עתרה להן. במצב דברים זה, איני סבור כי במסגרת מחיקת ההליך כולו בפני יש בידי לפסוק הוצאות בגין הגשת התגובה לבקשה לעיכוב הביצוע. משעה שבתיק עצמו לא הוגשה כל תגובה של ממש ולא נתקיים דיון, לא מצאתי יסוד לחיוב המבקשת בהוצאות וממילא יש לדחות את הבקשה שבפני.

5.        התוצאה היא כי דין הבקשה לחיוב המבקשת בהוצאות נדחה. הערעור עצמו נמחק ללא צו להוצאות. האגרה תושב כאמור בסעיף 1 להחלטתי זו.

ניתנה היום, ט' בשבט התשס"ה (19.1.2005).

                                                             יגאל  מרזל

                                                                  ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: